ימים נוראים בכתבי האר"י

follow url שער ראש השנה follow link (עמ' תקמד)

בענין ימים ראשונים שאחר ראש חודש אלול, וכו', ישאל חיים וכפרה על עוונותיו, וקודם היחוד, יטבול עצמו, וירחיק עצמו מעבירות, ויהיה איש ירא וחרד את דבר ה', וירחיק עצמו מהקפדה ומכעס, אפילו לדבר מצוה, ומהליצנות וגאוה, ויזהר מאוד בברכת הנהנין, ואז יזכה להשגה על ידי יחודים. ועוד יש תקנה להשגה, ונתבאר בשער היחודים עיי"ש.

בדיקה אם נשמת האדם מתוקנת (עמ' תקמה')

ואחר שתיקן פגם העוונות, אז ינסה בעצמו אם נשמתו מתוקנת, והוא שיסגור עיניו, ויצייר במחשבתו שם הוי"ה, אם תהיה נשמתו מאצילות יראנו בצבע לבן מתנוצץ, ואם מבריאה, (לבן) בלתי מתנוצץ. ואם מיצירה, בצבע אדום. ואם מעשיה, בצבע שחור. ואותו אות אשר לא יוכל לצייר בקל [מלשון בנקל] במחשבתו, הוא האות שפגם בה וצריך לתקן אותו בתשובה, ואם יראה לפניו השם כלהבת אש, ידע שאדם שלם הוא בלי חטא.

חודש אלול חודש המסוגל לכפרה (עמ' תקמה')

העיד הרי"ס ששמע ממורי זלה"ה, שהיה אומר תמיד הסליחות שאנו אומרים בליל אשמורות ר"ח [ראש חודש] אלול עם הצבור מלה במלה. (צמ"ח, ויש לזה סמך בזוהר פרשת יתרו, ובעין יעקב)

ואשר לא צדה, ראשי תיבות של א'נה ל'ידו ו'שמתי ל'ך הוא אלול, לרמז כי חדש הזה נתנו השם יתברך לכפרה, לכל מי ששגג וחטא, ועשה שום עון בכל השנה והוא קרוב לקוראיו בחודש הזה,שהוא ראשי תיבות אלול.וכן ראשי תיבות א'ני ל'דודי ו'דודי ל'י ראשי תיבות אלול.

ענין שינה חיות האדם (עמ' תקס)

הלא כבר ידעת כי אף על פי שאדם ישן, עם כל זאת נשמתו מושכת לו חיים וחסד מלמעלה אל אותו ההוא קיסטא דחיותא, הנשאר לו בגוף.

והנה אע"פ שז"א היה נרדם בשינה עם כל זאת הרי נשמתו משכה לו בסוד החסד של הבינה, ונתפשטו בכולן, ואז הדינין שבאחוריו היו נידחין מאליהן, ונדבקין באחור הנוקבא כמ"ש באדרא דקמ"ב וגו'

ענין הכפרות בתרנגול

"ערו ערו עד היסוד בה"

היסוד הוא מעבר לכל הנשמות (תקסד'- תקסה')

ודע כי ביסוד של המלכות מתקבצין שם כל גבורה דדעת שלה, והרי היא כולו דין, והחיצונים באים לאחוז ביסוד לעולם, כמו שכתוב ערו ערו עד היסוד בה, וכן המלכות שלה גם כן מלאה דינים, לכן כדי להמתיק ב' בחינות אלו, אנו לוקחין באשמורת הבוקר, שאז חוט של חסד משוך בעולם (אנו לוקחין) תרנגול לבן הנקרא גבר, נגד הגבורות שביסודה כנ"ל, ושוחטין אותו, להכניע הגבורות, ומוציאין ממנו דמו להמתיקו, והרי זה כמו שעיר המשתלח, כי שניהם באין נגד ב' בחינות אלו של היסוד והמלכות, ששניהם נקראו כפרה, כי כמו שהשעיר מכפר, גם זה מכפר, אלא בשעיר המשתלח היה נגד מלכות שלה, שיש בה אחיזה לחיצונים יותר, לכן היו משלחים לחוץ.

ולא כן זה, אלא שאנו ממתיקין אותו, ונשאר בסוד הקדושה,לכן שניהם רמוזים לדין, כי הגבר רומז לגבורה, (הגבר זה התרנגול) והשעיר גם הוא מסיטרא דלהון, כענין ושעירים ירקדו שם. אלא שהגבר הוא ממותק יותר, לכן אין הכוונה ליתנו לעניים, [את התרנגול של הכפרות] אבל הכוונה הוא למתק המקום הזה,וכל אחד ממתק בחינה שלו, כי יש לכל אדם בחינה ביסוד, כי הוא מעבר לכל הנשמות, אף שתהיה ממקום אחר, והוא ממתיק בחינה שלו.

גלגולי נשמות ביום ראש השנה {עמ' תקפא}

"מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו לחיים ברחמים לחיים" וכונת ברכה זו, לפי שביום ראש השנה אז הוא דין גילגולי נשמות לחזור לעולם, ולכן נזכר בברכת תחיית המתים, כי גם זה בכלל תחייה הוא, וזהו:

 זוכר יצוריו לחיים ברחמים

 שהם הנשמות הנקרא יצוריו, ולזה לא אמר זוכר אותנו כנ"ל (ב)זכרנו לחיים, רק זוכר יצוריו דרך סתם.

וזה סוד מי לא נפקד כהיום הזה, ופוקד כל יצורי קדם [דהיינו בא לומר שגם הנשמות חוזרות להתגלגל ביום הזה]

והנה על ידי גלגול נשמות, אנו מאמינים כי כן יהיה לעתיד לבוא ענין ת"ה(תחיית המתים), כי הכל דוגמא אחת, ולזה אנו סומכין זוכר יצוריו לחיים ברחמים, ל ונאמן אתה להחיות מתים.

פרי עץ חיים חלק ב'

       עניני תפילה בראש השנה [עמ' תקפג]

בכל י' [עשרת] ימי תשובה יש לומר אחר העמידה (עושה) השלום ב-ה', ולכן כי השלום גימטריא ספריאל, המלאך ספריאל, והוא סופר וכותב כל בני אדם בספר החיים, ב-י' ימי תשובה. ושאר הכוונות שוות לערבית של חול.

פרנסה לכל השנה (שם)

וקודם קדיש בתרא, שלא יחסרו לו מזונותיו כל השנה יאמר המזמור כ"ד בתהלים, אחר כך יאמר היתום קדיש, כי יש בו תועלת למת אף ביום טוב, כמ"ש כבר כ"ז במקומו.

מנהגי ליל ראש השנה (שם)

ובצאתו מבית הכנסת, ילך לביתו וישמח ליבו, ויגל כבודו, ויבטח בהשם יתברך, ויקדש בלב שלם ובנפש חפיצה, וירחיק ממנו כל יגון ואנחה, ויסדר שולחנו, ויאכל וישמח כי הוא יום טוב.

ויאכל רוביא, וכרתי, ותמרא, וקרא וסלקא.

כמו שאמרו רז"ל (במסכת כריתות ו.) ואנשי מעשה נוהגין לאכול תפוחין בדבש. וגם נוהגין לאכול ראש כבש או איל, לזכר עקידת יצחק. וגם נכון לאכול דגים. וגם להאכיל עניים על שולחנו.

איסור תשמיש בראש השנה

ובלילה הזאת ישביע עצמו מדברי תורה, ושבע ילין בל יפקד רע. ולא ישמש מטתו בליל זה אלא טבילת מצוה.

החשיבות לקום באשמורת ראש השנה (עמ' תקפד)

יתגבר כארי לעמוד באשמורת זה ולעסוק בתורה כפי יכולתו, ובעלות השחר יכוין היחוד לזכירה, שנתבאר בשער היחודים, כי בזה יקנה הזכרון במוחו היטב.

ובבקר יעמוד וילך לבית הכנסת לבוש לבנים, ויתחיל להתפלל תפילת השחר בבכי ובתחנונים, כי מי שאין בוכה בימים האלו, אין נשמתו טובה ושלימה.

סגולה לפרנסה (עמ' תקפד)

בליל ראש השנה, ויום הכיפורים, קודם קדיש בתרא, תקרא פעם אחת מזמור, לדוד מזמור ל-ה' הארץ למלואה, ותכוין באמרך ל-יהוהנקודו: ל' בפתח, י' בשבא, ה' בקמץ, ו' בשבא, ה' בקמץ י' בשבא, ה' בסגול.ולא יחסרו כל מזונותיו כל השנה. ואם הוא בבית,יאמר אותו אחר קריאת התרנגול בלילות הנ"ל, וזה נקרא שם פרנסה.

קרע שטן

אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו, תכוין במלת קרע, לשם מ"ב, קר"ע שט"ן, שעל ידו יקרע היום גזר דיננו.

תפילות ר"ה

מורי ז"ל, לא היה רוצה ליש אומרים ביום ראש השנה וביום השבת אבינו מלכנו חטאנו לפניך או אבינו סלח ומחל וכיוצא מפרטי הוידוי והזכרת עוונות, וכן נראה מלשון הזוהר, ושאר שאינו וידוי היה אומר.

ליל ב' (שם)

ליל ב' של ראש השנה, אין צריך לחפש אחר פרי חדש לומר עליו שהחיינו.

בקשות בראש השנה (עמ' תקפד)

מ"כ בסידור של מורי ז"ל שישאל אדם בראש השנה ויום הכיפורים (בתפילת) במוסף,

באי"ה מקום כבודו, כשיאמר השליח ציבור, לבקש אחד מ-ג' דברים:

א. או עושר מופלג לעבודתך.

ב. או בנים צדיקים וחכמים.

ג. או השגת רוח הקודש.

ויאמרו יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתמלא בקשתי בשם י"ה בנקוד י' בשורוק ה' בקמץ. .. ניקודו גימטריא מ"ו, ואלו ב' אותיות י"ה הם (מהמילה) איה מקום כבודו' בקיבוץ ה' בקמץ.

אחר כך מ"כ שם כ"ד שמות של כ"ד ספרים, כנ"ל בשבועות ונ"ל חיים שצריך לכוון בהם ג"כ.

הבטחה למחילת עוונות (עמ' תקפה)

שמעתי ממורי ז"ל,כי בוודאי מי שיחזור בתשובה גמורה ויתענה בעשרת ימי תשובה, ימחלו לו כל עוונותיו, דהיינו אם חל אחד מ-י' ימי תשובה ביום א' יתכפרו עוונותיו אז מה שחטא בכל יום ראשון כל ימיו, וכך ביום ב' יתכפרו עוונותיו שחטא מימיו יום ב' מהשבוע, וזה ודאי בלי ספק.

סוד תענית עשרת ימי תשובה

שער השופר(עמ' תקצו' -תקצז')

פרק ה'

בענין הוידוי של ראש השנה, הנזכר בזוהר פנחס ח"ג ברל"א, דבעי בר נש לפרש חטאוי, ובמקום אחר אמר להיפך, היה אומר מורי ז"ל, ונהג להתודות בין שפתיו, שלא ישמעו דבריו, ואמר, כי מקום הזוהר שאוסר אינו אוסר אלא בקול רם, והמקום המתיר, הוא בלחש דווקא, ואפילו בלחש לא היה מתיר אלא בעת תקיעת שופר דמיושב [ס"א והוידוי יהיה מעומד] והטעם כי אז השטן מתערבב, ודברי הוידוי של אדם עולין למעלה על ידי קול השופר, ובאמצעותם לא יש קטרוג עליו.

חשיבות בכיה בימים הנוראים (עמ' תקצז)

גם היה נוהג מורי ז"ל לבכות בראש השנה וביום הכיפורים, ואמר כי מי שאינו בוכה בימים אלו, אין נשמתו טובה ושלימה. גם אמר, כי מי שבוכה אז מעצמו, ומעורר אז בבכיה גדולה מאליו, כי אותה שעה דנין אותו בבית דין של מעלה, ונפשו מרגשת, ולזה בא לו בכיה.

היום הרת עולם (עמ' תקצז)

ומה שאנו אומרים בראש השנה היום הרת עולם, ונחלקו רז"ל אם בתשרי נברא העולם אם בניסן, ואיך יחלוקו במציאות במחלוקת זה? ואיך יצדק ע"ז אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

והתירוץ לזה, כי יש עיבור ולידה, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. כי בתשרי היה העיבור וכן אותיות תשרי, והם אותיות ראשית.

ובניסן הייתה הלידה, שצריך נסים לצאת מן הבטן, בעת לידתה, וכן מורה ניסן עניין נס, ובו הייתה הגאולה בנס. וידוע כי כל יציאת מצרים הוזכרה בלשון לידה, ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך. וכן אמר כאן, היום הרת עולם לשון הריון, ולא אמר נברא העולם כי בתשרי היה הריון.

האדם עולם קטן

וכאן מדבר על אדם, אף על פי שאותו עולם עצמו בכ"ה באלול נברא, ומן האדם יובן העולם, ונקרא האדם עולם לפי שהנשמה מתעלמת בתוכו, שנמצא שגוף האדם הוא הנקרא עולם.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל כי הולך אל בית עולמו, כי גם שם נתעלמה הנשמה לעולם הבא, כמו שמתעלמת תוך הגוף בעולם הזה.

העולם הבא של האדם כפי מעשיו

כי לכל צדיק וצדיק יש עולם לפי כבודו, והיא הלבוש שעשה לו במצותיו אשר סיגל בעולם הזה.

וכן הגוף בעולם הזה, כמו לבוש אל הנשמה, וכן לכל אחד ואחד נותנין לו את אשר תיקן לעצמו, וזהו מה שאמרו לרבי אלעזר בן פדת כשהקיז דם, ולא היה לו אלא שום אחד, ונתעלף, ואמר לו הקדוש ברוך הוא, אם תרצה אחריב את העולם וכו'.

וכי כל שאר הצדיקים שבעולם שהיו אז באותו הדור, מה תהא עליהם אם יחריב העולם בשביל רבי אלעזר?

אלא העולם שאמר (הכוונה היתה) על גופו של רבי אלעזר שימות (הגוף) אז וישוב לעולם הזה, ולכך אמר שמא יצא במזל עשיר, שאם היה מחריב העולם כפשוטו בהכרח היה בורא אותו במזל טוב, [ואם כן מדוע אמרה הגמרא, שהקב"ה אמר לו שמא יצא במזל עשיר, הלא וודאי הוא?] אלא בהיותו מתגלגל, אז עדיין היה בו מסופק.

ענין שינה בראש השנה [עמ' תקצח]

לכן ראוי שלא לישון בראש השנה, אך לענ"ד גם כן שמעתי ממורי זלה"ה,שאין זה אלא עד חצי היום, כי אחר כך כבר נתעורר על ידי המוסף והתקיעות, ואני ראיתי שהוא היה ישן אחר חצי היום.

תשליך (שם)

נכון לילך ביום א' של ראש השנה, קודם שקיעת החמה, אל מעיין ובאר של מיים חיים, וטוב אם יהיה חוץ לעיר, ולומר שם (יג' מדות) י"ג מכילין דרחמי של מיכה המורשתי, מי אל כמוך וכו' עד מימי קדם, וכו'.

ותשליך במצולות ים כל חטאתם(עמ' תקצט)

ואז, אותן החטאים שעשה האדם,שהם אותן המזיקים אשר ברא על ידי חטאו, הם יורדים במצולת ים, וסמאל ונחש שהם צלמות אינם יונקים מלמעלה, שכבר נמתק שורש יניקתם שהם הדינין, והם אדנ"י אלקים, ואינם יונקים מהם.

לכן תכוין באמרך ותשליך במצולות ים כל חטאתם, שהם הקליפות שבעוון, ואינו משליך אותם, אלא כובש אותם, לכן אמר חטאתם לנוכח ולא אמר חטאתינו, שהכוונה להשליך הקליפות שבעוון.ובזה יכבוש עוונותינו, ותשליך אותה הקליפה במצולת ים.

ולפי שאין חטאת וקליפה שאין בתוכה ניצוץ קדושה על ידי חטאת, לכן בהגיעך אל ונקה מזל י"ג, שהוא אהי"ה דיודין העולה קס"א כמנין אלפים, וכמנין אלקים אדני כנ"ל, הנה אז תכוין ב ונקה שהוא קס"א כנ"ל, ולשון ונקה לשון נקוי הכסף מן העופרת, והוא המברר והמנקה קדושה מתוך הקליפה.

וכן צריך שתכוין, גם כן באמרך ותשליך במצולת ים כל חטאתם, תכוין שתשליך כל חטאת וכל מקטרג במצולת ים עליון, לכן טוב לאומרו על שפת הים או באר מים חיים, או מעיין נובע כנ"ל, וינער שולי הבגדים כשאומרים ותשליך במצולות ים וכו'

עשרת ימי תשובה

ובימים האלה יעשה תשובה גמורה כי בכל יום מוחלין לו מה שחטא ביום ההוא לעולם, ויתנהג בטהרה בכל מה שאפשר בימים אלו.וילמוד קבלה בהם, ללמוד ממנו תיקון הראוי לכל מה שפגם בעוונותיו. וכבר נתבאר תיקוני עוונות במקומם, לכל פגם ופגם.

שער יום הכיפורים

         מנהג כפרות בתרנגול (עמ' תר)

מנהג מורי זלה"ה, לשחוט תרנגול לבן, ערב יום הכיפורים באשמורת הבוקר אחר הסליחות ויהיה כפי חשבון בני אדם שבבית (תרנגול) זכר לזכר ונקבה לנקבה, ואם האשה מעוברת, שוחט עליה ג' (תרנגולים), א' בעבורה, וב' בעבוד הולד, או זכר או נקבה מספק, א' זכר ו-א' נקבה.

והוא [מנהג הכפרות הזה] סוד כפיית הגבורות ,כי תרנגול נקרא גבר, והוא סוד הגבורות של יסוד, הנקרא גבר הוא סוד נוקבא, והוא יום ט' נגד יסוד, ואנו שוחטין אותה למתק גבורות היסוד שבה, ולהכניעם. וכו' נמצא כי התרנגול הזה הוא דוגמת השעיר, רק שהוא נמתק יותר, ולכך הוא נמתק באשמורת, כי אז רחמים גוברים כנודע.

מנהג המלקויות והטבילה (עמ' תרא)

מע"ח: קודם שתתפלל מנחה, מלקות,

ומורי ז"ל לא היה מקפיד, רק היה לוקח ד' מלקות, נגד יהו"ה ד' אותיות, ואחר המלקות טבילה בסוד באנו באש ובמים.

ליל יום הכיפורים (עמ' תרב)

בענין שלשת ספרים, שמוציאין בליל יום הכיפורים, ואומרים עליהם התרת כל נדרי, אמר לי הר"י משעון יצ"ו, כי ציווהו מורי ז"ל, ליל יום הכיפורים, שיקנה הוא הספר הראשון, הנקרא ספר כל נדרי, בכל ממון שיפסקהו עליו, כדי שתהיה באגר שלים כי הוא צריך לו מאוד, ונתן לו כוונה רבה על זה וכפי הנראה יש סמך גדול בספרים אלו.

חשיבות החיבוק של הספר תורה (שם)

ונודע כי צריך שיהיה הזווג על ידי הנישוק והחיבוק והבל, לכן יקח עתה הספר תורה, ויחבקה ב-ב' זרועות, לתקן עון החיבוק. שז"א יחזור ויחבק, ונוקבא ב-ב' זרועותיו,ויחזיר וישפיע השפע מאו"א בז"ת, ויוציא ההבל מפיו וינשק לספר תורה, וכן יוצא ההבל מפומא דז"א להאיר לנוקבא.

חיבוק הספר תורה ביום כיפור

תיקון הברית גדול (שם)

וכנגד מה שפגם בענין קרי, יכוין להעלות אותו טפה מהקליפה לקדושה, בזכות הספר תורה, מה שפגם בנדרים ובשבועות, ויכוין גי' (גימטריא) ש"ם, שהוא כנגד שם י"י אלהיו,ותחזור המלכות למקומה הראשון.

ויאמר פסוק או'ר זרו'ע לצדי'ק ולישרי לב שמחה ויכוין כי סופי תיבות קר"ע.

ולצדיק, גימטריא ע"ב קס"א, שמה שהיה צריך להתענות הנ"ל תענית, כמספר לצדיק ע"ה, עתה יכוין לקרוע ולעלות מתוך הקליפה, אותן הטפות דאזדרקו למגנא, שיצאו מהיסוד הנקרא טוב, עתה יתעלה שנית בזכות התורה, ויתקן הטוב שהוא היסוד, וזהו ולישר'י ל'ב שמח'ה, סופי תיבות גימטריא טו"ב.

סגולה להינצל מקרי בליל כיפור

להרב חיים ויטאל ז"ל

בליל יום הכיפורים אחר ערבית, נוהגין לומר ד' מזמורים ראשונים של תהלים,והכוונה הוא, כי באלו המזמורים יש תיבין כמנין קרי, וראשי תיבות וסופי תיבות של אלו המזמורים עם ד' כוללים והכולל, עולה מנין סמאל, ויכוין להשליך מעליו הסמאל על ידי המזמורים האלו, כי מצדו בא הקרי.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל במסכת יומא דף פח:

 הרואה קרי ביום הכיפורים ידאג כל השנה, ונוהגין לומר מזמורים הנ"ל כדי להינצל מקרי, על ידי התיבות שלהם, ומסמאל, בכוונה של ראשי תיבות וסופי תיבות שלהם כנ"ל.

ומי שראה קרי ביום הכיפורים טוב לומר ל' יום רצופים אחר יום הכיפורים , בכל יום ד' קדושות המסודרים לקלירי ביום הכיפורים, בהכנעה גדולה ובדמעות, וינצל.

ואחר כך יאמר פסוק אמרתי אשמרה דרכיך, ובכוונה הידוע ביחודים.

ברכת שעשה לי כל צרכי (עמ' תרג)

בבוקר אין צריך לומר שעשה לי כל צרכי, שאז הכל אסורים בנעילת הסנדל.

נעילת סנדל של עור ביום הכיפורים (עמ' תיט)

נעילת הסנדל של עור ביום הכיפורים אסור, דע, כי הקליפות הם מנעל השכינה, והוא סוד פסוק והדריך בנעלים. וגם זה סוד, על אדום אשליך נעלי. ואף על פי כי גם יש לה [לשכינה] מנעלים אחרים והוא סוד מטטרון וסנדלפו"ן אמנם הם נעליים של שבת ויום טוב. אמנם לטעם הנ"ל התחייבנו ביום הכיפורים ללכת מלובשים בגדי מלכות ויחפים, וסוד הענין, כי אז עולה המלכות עד הבינה בסוד הכפורים, ב' כפורים, אמא וברתא, כנזכר פרשת פנחס דרל"ג, להורות שאז אינה ננעלת בשום מנעל,רק שעולה כולה למעלה, ואין בה תפיסת החיצונים כלל.

 כנודע כי השטן גימטריא שס"ד חסר יום אחד מימי השנה, והוא יום הכיפורים, שאין בו אחיזה להחיצונים, ולהורות זה [כלומר שביום הכיפורים אין אחיזה לשטן] נאסר המנעל.

אמנם לא נאסר רק מנעל עור, שהוא סוד כתנות עור של אדם הראשון, משכא דחויא, שהוא החומר הזה, שהוא מצד הקליפות, כנודע אשר עליהן נאמר רגליה יורדות מות. אלו לבד נתבטלו, ואין כאן מקום ביאורו.

אמנם שאר מנעלים מותרים, כי גם מנעל הקדושה לא נתבטלו חס ושלום, שהם מטטרון וסנדלפון.

הטעם לברכת מאורי האש

           במוצאי כיפור על נר ששבת [עמ' תריד]

הטעם שאין מברכין מוצאי יום הכיפורים, אלא על אור ששבת, מפני שמלת השטן עולה שס"ד, וימות השנה הם שס"ה, משום שאין לשטן שליטה ביום הכיפורים [וכנגדו שס"ה גידין שיש באדם, וכנגד יום הכיפורים וכו']

ואנו מברכין בורא מאורי האש כל מוצאי שבת, מפני שנכנסין אז ימי החול לשלוט, וכולם נאחזים מן הגבורות דהיינו האש, ולכן אנו מברכין אל הבורא שבראם, כי הוא אלקינו ואין לנו חלק בהם, לכן עכשיו ב יום כיפור שלא היה להם (לגבורות) שלטנות, אין ראוי לברך על האש החדש, שהוא גופא דע"ז (דעבודה זרה), כדי שלא יתגבר על אור ששבת, שהוא נכנע אל הקדושה ע"כ

פירוש:

כלומר כיון שהאש שממוצאי שבת שמדליקים הוא מצד הגבורות נמצא כי גם האש של מוצאי יום כיפורים, אם מדליקים אותו גם הוא מצד הגבורות, ולא טוב הדבר שיצאנו מיום שאין בו שליטה לשטן ולגבורות שבאים ממנו, שנברך על אש כזו, ולכן אור (אש) ששבת והודלק מערב יום הכיפורים זה מורה שהיא נכנע אל הקדושה, ולכן מברכים דווקא על אור (אש) ששבת, להורות על היום הזה יום הכיפורים שהוא כולו קדוש ל-ה' ואין שטן ואין פגע רע ביום הזה אמן.

שער הכוונות - דרושי ראש השנה

הקדמה דרושי ר"ה:

ענין הסליחותשל בני ספרד באשמורת הבוקר ליל חדש אלול עד יוה"כ העיד לי כהר"י סאגי"ש ז"ל שהוא ראה למוז"ל שהיה אומר מלה במלה עם הצבור:


בליל ר"הטוב לקרוא על השולחן קודם שיטול ידיו למים אחרונים שקודם ברהמ"ז מס' ר"ה שהם ד' פרקים של משנה ותכוין כי הם ארבעה פרקים כנגד ד' אותיות הוי"ה וכנגד ד' בחי' שיש אל המלכות ועיין בברכת אבות דתפלת ר"ה לקמן וע"ש ושם יתבאר ד' בחינ' המל' הנ"ל. ונלע"ד ששמעתי ממוז"ל פ"א שאלו ד' בחי' הם סוד ארבעה אותיות של שם אדנ"י וכנגדם הם ד' פרקים דמסכת ר"ה הנז' וכונה זו צריך לכוין בקריאתם בליל ר"ה על השלחן וד' בחינות הנז' נרמזו במשנה ראשונה שהיא ארבע' ראשי שנים כו'


בליל הב' של ר"הצריך לברך ברכת שהחיינו בקידוש של הלילה ואין צורך לחפש אחר פרי חדש כלל. בכל עשרת י"ת טוב ונכון מאד לומר בין ישתבח ליוצר מזמור ממעמקי' קראתיך ה' כו'

בכל י' ימי תשו' צ"ל אחר העמידה עושה השלום במרומיו בה"א יתירה ולכוין כי השלום הוא בגי' ספריאל המלאך שהוא הסופר הכותב בספר החיים את כל בני אדם בי' ימי תשובה משא"כ בשאר תפלת השנה שאין אומר אלא עושה שלום במרומיו חסר ה'. ענין א"מ שאומרים בעשרת ימי תשו' אחר העמידה מוז"ל לא רצה שיאמרו בשבת שבין ר"ה ליום הכפורים ולא בב' ימים טובים של ר"ה א"מ חטאנו לפניך א"מ מחול וסלח לכל עונותינו וכיוצא בזה בשאר א"מ שנזכר בהם בחי' חטאות ועונות וודוים וכנראה מלשון ס"ה שאין להזכיר שום חטא ביום ר"ה. האמנם בענין הוידוי ביום ר"ה נמצאו בס"ה מאמרים חלוקים כי ממאמ' א' נראה דאסור לפרשא חטאוי בהאי יומא ובמ"א נראה להיפך.

ומוז"ל היה נוהג להתודות על חטאיו בלחש שלא ישמעו הדבריאה לאזניו והיה אומר כי המאמר הא' שבס"ה לא אסר אלא בקו"ר ולא בלחש. ואמנם אפילו בלחש לא היה נוהג להתודות אלא בעת תקיעת שופר דמיושב לפי שאז מתערבב השטן ואינו משגי' לקטרג ואז דברי הוידוי עולים למע' בהתחברות קול השופר העול' למע' גם היה נוהג מורי ז"ל לבכות הרבה בתפלת ר"ה אפילו שהוא יו"ט ומכ"ש בתפילת יוה"כ.

והיה אומר מוז"ל כי מי שאין בכי' נופלת עליו בימים האלו הוא הוראה שאין נשמתו הגונה ושלימה. גם היה אומר כי יש בנ"א נידוני' ביום ראשון ואז הם דינא קשיא ויש נידונים ביום ב' שהוא דינא רפיא ורוצה הב"ה לרחם עליהם ודן אותם ביום הב' ואמר כי האדם הנופלת עליו בכיה רבה מאליו בימים האלו בתפי' הוא הוראה שנידון באותה שעה למעל' אם ביום א' ואם ביום שני:

ענין השינה ביום ר"ה נלע"ד ששמעתי ממוז"ל שאין לישן ביום ר"ה לפי שז"א הוא ישן למע' עד שמתעורר ע"י תקיעת שופר כמבואר לקמן במקומו אשר ז"ס משז"ל כי תקיעת שופר הוא לומר עורו ישנים מתרדמתכם כו' וכבר יתבאר ג"כ לקמן כי עד יום ב' של ר"ה הוא ישן וכוונתינו הוא לעוררו ולכן אין ראוי לישן. האמנם נלע"ד ששמעתי ג"כ ממוז"ל שאין זה אלא עד חצי היום ומאז ואילך יכולים לישן כי כבר נתעורר ז"א על ידי התקיעות דמיושב ומוסף ואני זוכר שראיתי למוז"ל שאחר חצי היום שכב על מטתו וישן:

ענין המנהג שנהגו האשכנזים לילך ביום ראשון דר"ה אחר תפלת המנחה מעט קודם שקיעת החמה אצל הים הגדול או אצל מעיין או באר מים חיים וקורים אותו תשליך הנה הוא מנהג יפה ויותר טוב הוא אם יהיה חוץ לעיר ויעמוד על שפת הים או על שפת הבאר או המעיין ויקרא שם ג"פ של מי אל כמוך כו' תתן אמת ליעקב כו' שבסו' מיכה המורשתי שאלו הם בחי' י"ג תיקוני דיקנא עילאה דא"א וצריך שתכוין בפי' המלו' איך נרמזי' בהם מספר הי"ג ת"ד כנודע והיכן הוא מקום כל תיקו' ותיקו' באיזו מקום מן הפנים העליונים דא"א ע"ד שנתבארו אצלינו בענין ויעבור וי"ג מידות דתפלת שחרית דחול וע"ש ובאד"ר נת' על סדר ה' ה' אל רחום וחנון כו' ואלו הם מי אל כמוך א'. נושא עון ב'. ועובר על פשע ג'. לשארית נחלתו ד'. לא החזיק לעד אפו ה'. כי חפץ חסד הוא ו'. ישוב ירחמנו ז'. יכבוש עוונותינו ח'. ותשליך במצולות ים כל חטאתם ט'. תתן אמת ליעקב י'. חסד לאברהם י"א. אשר נשבעת לאבותינו י"ב. מימי קדם י"ג. וכשתאמר ותשליך במצולות ים כל חטאתם תכוין שיושלכו כל חטאתיך ועונותיך וגם המקטרג העליון יושלך במצולות הים העליון כי לסיבה זו הוצרך לאומרו על הים או על המים חיים


עוד יחוד ג' והוא בעשרת י"ת א"ל ה"ר משה גאלאנטי ששמע ממוז"ל שאם האדם יתענה בז' ימים שבין ר"ה ליוה"כ ויעש' בהם תשובה גמורה כל יום מהם מכפר על כל העונות שחטא כל ימיו ביום שכיוצא בו. כיצד הרי שחל יום א' של ז' ימי תשובה הנז' ביום א' של השבוע והתענה בו ועשה תשובה בו הנה הוא מכפר על כל עבירות שעשה האיש ההוא בכל ימיו ביום א' שבכל שבוע מכל ימי חייו. ואם התענה ועשה תשובה בכל ז' הימים ההם יתכפרו לו כל עונותיו שעשה כל ימיו:



גם נלע"ד אני חיים כי גם אני שמעתי ממוז"ל כי העושים ד' פעמים בכל שנה ג' ימים רצופים הם ולילותיהן שהם קודם ר"ה וקודם יוה"כ וקודם עשרה בטבת וקודם י"ז בתמוז אף אם לא עשאה רק פ"א בשנה בכל ימיו יספיק ואין צריך לעשותה בכל שנה ושנה. אבל אינו מספיק רק לבטל מעליו מה שנגזר עליו לבא בעוה"ז לסיבת עונותיו אבל עונש עוה"ב אינו נמחל בזה:

מה שכתוב בס' התשובה שחיבר הרב ר' אליעזר מגרמיזא ז"ל הנק' מורה חטאים המתענה ד"פ בכל שנה בד' זמני התקופות ג"י רצופים בכל פעם מהם מתכפרים כל עונותיו כך הוא האמת אמנם דברים אלו צריכים ביאור והוא כי אין זה מספיק רק למחול ולכפר להעביר מעליו היסורים שהם עתידים לבא עליו בעוה"ז לסיבת עונותיו אבל עיקר עונש עונותיו והוא מה שעתיד ליענש בגיהנם אחר פטירתו אין זה נמחל ע"י התעניות הנז' אמנם צריך לתי' אחרים כאשר ביארנו בספרינו אלה:

שער הכוונות - דרושי ראש השנה דרוש ו

קצת כוונות התפילות של ר"ה


אח"כ ברכת אתה גבור ותיקנו בה נוסח מי כמוך אב הרחמן כו' והם ח' תיבות ואלו הם מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו ברחמים לחיים ויש בין התפלות שינוי שבתפלות שחרית ומנחה וערבית תאמר אב הרחמן ובתפלת מוסף תאמר אב הרחמים וגם זה נוהג בתפי' יוה"כ עוד שמעתי מפי מגידי אמת מן החברים שלנו שאמר להם מוז"ל שגם במנחה של יום שבת יאמר אב הרחמים והדבר מבואר כי במנחה דשבת יש עליה דומיא דתפלת המוסף והוא פשוט. גם מצאתי כתוב במחזור של מורי זלה"ה שעשה הגהה כי גם בתפלת נעילה ביוה"כ יאמר אב הרחמים כמו במוסף וכן שמעתי מפיו כשהיה מתפלל:

ואמנם כונת ברכה זו היא כי ביום ר"ה נידונין כל הנשמות העתידות לחזור בגלגול בעוה"ז וזמ"ש זוכר יצוריו ברחמים לחיים ולא אמר זוכר אותנו ע"ד מ"ש זכרנו לחיים אלא זוכר יצוריו הם הנשמות הנז' שזוכר אותם ברחמיו ית' להחזירם לחיים ולחיותם בעוה"ז בסוד חזרתם בגלגול. וזמ"ש בתפלת המוסף בזכרונות אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם וכו' מי לא נפקד כיום הזה כו' והנה ע"י גלגול הנשמות האלו שחוזרים לחיות בעוה"ז בסוד הגלגול מזה ג"כ נתאמת אצלנו כי גם יהיה תחית המתים אל הגופים לעת"ל וזמ"ש אחריו ונאמן אתה להחיות מתים בגוף ונפש כי בראותנו אותך זוכר יצוריך ברחמים.

לחיים שתחזור הנשמה בגלגול מזה נודע כי נאמן אתה להחיות מתים בגוף ונפש. וגם לסיבה זו נתקן תיקון מי כמוך וכו' בברכת תחית המתים כי כולו דוגמא א'. גם ר"ת ברחמים לחיים הם ל"ב נתי' גם ר"ת יצוריו ברחמים לחיים הוא שם בן מ"ב שהוא בחי' גבו' מעין ברכה זו הנק' גבו'. גם ר"ת זוכר יצוריו ברחמים לחיים הם מ"ט והם מ"ט שערי בינה:

ובכן תן כבוד לעמך כו' צריך להגיה ולומר ותקוה טובה לדורשיך וכמשחז"ל בס"ה בפ' וישלח ע"פ הצילני נא מיד אחי מיד עשו כו' כי צריך האדם לפרש ולבאר בלשון שאלתו בתכלית הביאור עד שלא יהא בה גמגום כלל פן ח"ו יתן מקום אל המקטרג לקטרג בלשון שאלתו ולכן צ"ל ותקוה טובה לדורשיך ולא ותקוה סתם.

והענין הוא כי הנה אומות העולם אין להם בחי' רוח ומכ"ש נשמה רק בחי' נפש בלבד מעולם העשיה ואף נפש זו היא מן הקליפ' דעשיה הנק' רע ולכן אנו אומרים בימי החול בעמידה למינים אל תהי תקוה פי' שאנו מתפללים שלאומות העולם וגם למינים שלא יהיה להם שום חלק ותי"ק ו"ה שהם יצירה ועשיה ואפי' בנפש דעשיה מצד הקדושה לא יהיה להם שום אחיזה כלל. אבל עתה ביום ר"ה אנו מתפללים שאנו דורשיו ית' שיתן לנו תי"ק ו"ה מצד הטוב ר"ל שעל הפחות אם אין בנו מעשים לקבל הנשמה העליונה מכולם שהיא מן הבריאה לפחות אל יחסר לנו רוח ונפש מן יצירה עשיה הנק' תקוה מצד הקדושה שבהם הנק' טוב וזמ"ש ותקוה טובה.

מה שאומר במוסף ועקידת יצחק היום לזרעו ברחמים תזכור שמעתי בשם מוז"ל שזו הנוסחא היא האמיתית לומר לזרעו ולא כדברי הנוסחא האחרת לזרע יעקב:

שער הכוונות - דרושי יום הכיפורים

הקדמה דרושי יוה"כ:

ובתחילה אכתוב המנהגים ואח"כ אכתוב הדרושים בע"ה מנהג של הכפרה המנהג הנזכר בספרי הגאונים היה מורי ז"ל נזהר מאד לקיימו והיה לוקח תרנגול א' לבן לכל א' מבני הבית הזכרים ותרנגולת א' לבנה לכל א' מבני הבית הנקבות ולפיכך לאשה מעוברת ישחוט עליה מספק ב' תרנגול א' זכר אולי הוא זכר ותרנגולת א' נקבה אולי הולד נקבה ועוד תרנגולת אחרת בשביל האשה עצמה נמצא שהם ג' תרנגולים ב' נקבות וא' זכר לכל אשה מעוברת. וזמן שחיטתו הוא בליל עיה"כ באשמורת קודם עלות השחר אחר סליחו' וסוד הדבר הוא לכפות את הדינים כי הנה התרנגול נק' גבר כי הוא בחי' ה"ג אשר ביסוד דנוק' הנק' גב"ר והוא נשחט ג"כ ביום הט' שגם הוא כנגד היסוד כנ"ל וע"י השחיטה נכנעים ונמתקים גבו' היסוד הנז' וכנגדו הוא השעיר המשתלח ביום הכפורים כי הנה השעיר ההוא הוא גבו' שבמל' דנוק' אשר הם דינין קשים יותר מן הגבו' שביסוד שבו הנקרא גבר ותרנגול ולפי שהוא יוה"כ יש בנו כח למתק אפי' הגבו' קשות שבמלכות שבה הנק' שעיר אבל בעיוה"כ אין בנו כח אלא בגבו' היסוד שאינם כ"כ קשים ואפי"ה אינ' נמתקי' אלא באשמורת הבוקר שהוא עת רצון והרחמים גוברים אז. ועוד טעם אחר כמו שהקדמנו כי יסוד נרמז בט' והמלכות בעשור שהוא יוה"כ ולכן כל בחי' נעשית ביום המיוחד לה:


המנהג שנהגו להתעטף בציצית בליל יוה"כ מנהג נכון הוא
.

המנהג שנהגו להוציא ס"ת א' או ג' ס"ת בליל יוה"כ ואומרי' עליו התרת נדרים שהוא כל נדרי נזכר בס"ה בפ' פנחס בר"מ בד' רנ"ו ע"א וז"ל ובג"ד תקינו למימר בו כל נדרי. ובענין הס"ת שמעתי מחבר א' הוא הרי"ס ז"ל שציוהו מורי ז"ל פעם א' בליל יוה"כ שיקנה מצות הוצאת ס"ת בלילה ההיא בכל מה שיוכל לקנותו כי אז היה צריך לתקן איזה ענין והודיע לו כונה גדולה שיכוין בעת שיוציא הס"ת ונראה מזה כי יש סמך במנהג הזה להוציא הס"ת.

גם היה נוהג מורי ז"ל להיות ניעור כל ליל יוה"כ ועוסק בתורה ונלע"ד הט' הוא כדי שלא יראה קרי בליל יוה"כ ח"ו ולכן בליל יוה"כ נוהגים לקרות אחר כל סדר תפלת ערבית ד' מזמו' הראשונים שבס' תהלים והם מן אשרי. ולמה רגשו. מזמור לדוד. למנצח בנגינות עד לבטח. וסגולת' היא כי יש בהם י"ש תיבות כמנין קרי ומי שקורא אותם ומכוין בהם לא יראה קרי בליל יוה"כ ההוא.

 גם ר"ת וס"ת של ד' מזמורים האלו הם בגי' קל"א כמנין כונ"ן שמים בתבונה והם אלו א' מן אשרי האיש וס"ת ד' מתאבד ל' מלמה רגשו גוים וס"ת ו' מחוסי בו מ' ממזמור לדוד וס"ת ה' מן סלה ל' מלמנצח וס"ת יו"ד מן תושבני ויתכן שהוא מונה בחשבון א' מאשרי וה' מהאיש והם קל"א כנלע"ד או אם נמנה גם ד' מזמורים עצמם והכו' לכולם ויהיה ה' וקכ"ו הרי קל"א ויכוין כי קל"א הוא בגימטר' סמאל וסגולתם להעבירו מעליו ולפיכך אמרז"ל הרואה קרי בליל יוה"כ הוא מסוכן ח"ו

זה מצאתי בספר המחזור של מורי ז"ל כמנהג אשכנזים כתוב בחוץ קודם תפלת אלול ויוד ימי תשובה יום צום ישאל האדם חיים וכפרה ויעמוד בשעת הוצאת ס"ת ויקרא ג"פ י"ג מידות ואח"כ רבש"ע מלא כל משאלותי לטובה והפק רצוני ותן שאלתי לי ולבני ביתי חיים טובי' וארוכי' בכבוד ובמנוחה ביראתך ובתורתך בשלום ובהשקט ובבטח' ופדני מכל צרה ויגון וממות ומכל שעות רעות המתרגשות ויוצאות לעולם וכפר עונותינו ואשמותינו אכי"ר ויזכור שאלתו ג' פעמים וכן במוסף ובמנחה כדי שישלי' שאלתו ג"פ ותנתן שאלתו ויקרא ג"פ ואני תפילתי.

גם זה מצאתי בחזרת מוסף ש"ץ ביוה"כ כתוב מבחו' מכנגד איה מקום כבודו עשוי סימן על תיבת איה כזה ומבחוץ כתוב וז"ל יר"מ אבינו שבשמים שתמלא את שאלתי ובקשתי כו' ולא מצאתי יותר מאלו התי' הנזכר פה ובמחזור שלו אחר מצאתי כת"י עצמו שמסיים בנוסח זה שתמלא את שאלתי ובקשתי בשם יפ ענ הת כסדר שכתבתי לעיל גם זה מצאתי בספר המחזור של מורי ז"ל ממנהג אשכנזי בתפי' יום הכפורים וז"ל ביוה"כ בשעה שהש"ץ אומר איה מקום כבודו ישאל א' מג' שאלות שירצה לשאול ויאמר בשם יה והם קיבוץ קמץ והם בגי' מ"ו ונלע"ד פירושו שישאל שיתנו לו א' מג' שאלות שירצה לשאול ולא יותר ובהכרח יענו ויתנו לו א' מהם.