אין יאוש

בו יבואר מדוע האדם שנפל בפגם הברית

לא צריך להתייאש מלהמשיך לשמור על הברית

כמובן שלא נשכח להקדים ידיעה נוספת שתמיד מספרים לנו ב Ворсма купить кокаин "שומרי ברית קודש" את הספקות והרהורים שיש לאנשים שנפלו או עדיין נופלים בפגם הברית וחושבים מה אלוקים חושב עלי? אם אני כזה טמא ומשוקץ בגלל עוון פגם הברית, אם כן מה הטעם הרצון והחשק שיהיה לי להמשיך לעמוד ולהתמודד עם היצר הרע, אם כבר נפלתי ונטמאה נפשי בתאותי והלכתי שולל עם יצרי הרע? וכל זה דברים שבאים גם מחוסר התבוננות של מחשבה ישרה ונכונה וחוסר ידיעה והכוונה מה לעשות במצב של נפילה.

ולשם כך נסביר את הדברים בס"ד בדרך של חז"ל הקדושים בעניין גנות מידת העצבות, שאין האלוקים שלנו חפץ במידה מגונה זו כלל וכלל לא. ורק אחר כך נוכל להביא לפניכם את הידיעה על חומר איסור עוון פגם הברית רחמ"ל, ולהפך השכר למי ששומר על הברית.ובלא הקדמה זו, כל אדם שיקרא את זה, הוא פשוט מאוד דומה לאדם שנכנס פעם ראשונה בחייו למקום של מים עמוקים בלב ים בלא ידיעה כיצד לשחות, בוודאי שאדם זה יטבע עמוק עמוק כי אין לו ידיעה כיצד לשחות בכזה מקום עמוק. וגם פה אדם שחוזר בתשובה ויקרא וידע על חומר איסור עוון פגם הברית, שלפי ההקדמה שהקדמנו בשם הרשב"י ע"ה אין דרך אחרת להינצל מהיצר הרע, מכל מקום אדם יכול ליכנס לעצבות ומרה שחורה, ועם מרה שחורה אי אפשר לעולם לנצח את יצר הרע כמו שלימד אותנו "אור שבעת הימים" רבי ישראל בעל שם טוב זתע"א כנ"ל בפרק העצות. ועל פי דברי הבעש"ט הקדוש יהיה מובן למה לא להיות בעצבות כי כך דרכו של מי שלוחם נגד היצר הרע בעולם הזה.

שבע יפול צדיק וקם

ולכאורה אם הוא נקרא צדיק כיצד יש שייכות של נפילה אצלו? אלא גם אצל אדם צדיק יש שייכות לנפילה, ולכן כל שכן למי שלא הגיע לדרגת צדיק שיש לו שייכות לנפילה, ואין שום סיבה להפסיק את עבודת ה'. כמו שאמר רבנו הבעש"ט הקדוש, כי הלא רצון ה' שאעבוד אותו והעצבות מבטלת אותי מעבודת ה', אז מה אעשה שיצר הרע מתגבר עלי וכי אפסיק עבודת ה'? אלא אמשיך להילחם ולא ליפול לדכדוך נפשי.

מבחן תאוריה

ולשם כך קורא\ת יקר היינו רוצים לתת לך דוגמא מהחיים, כשאדם הגיע לגיל בו אפשר להוציא רישיון, כל מחשבתו היא להצליח בראשית כל הדברים לעבור את מבחן התאוריה, ואחר כך את הטסט. ואם כן כיוון שאדם עושה מבחן זה וכי אם נכשל הוא בפעם הראשונה הוא יאמר לעצמו כאשר אבדתי,אבדתי? הלא זה מצחיק, שכן גם אם יהיה לו צער ועוגמת נפש הכי גדולה שבעולם שלא עבר תאוריה או טסט, אין דבר שימנע מאיתו להמשיך עוד כמה תאוריות וטסטים עד שיגיע לקבלת רשיון נהיגה. וכיוון שכך מציאות העולם הזה כך גם בעבודת ה' שלנו, וכי לא שווה להילחם ביצר הרע עבור האלוקים שלנו? אלא שהאמונה נחלשת בעקבות פגם היסוד והפריצות, ועל זה צריך הרבה לבכות ולהוציא דמעות שליש על החטאים ולהתחרט מעומקא דליבא.

ולכן מפה נבין ונשכיל שאין שום סיבה או תחבולה אחרת להילחם נגד יצרנו הרע אלא בדרך של ידיעת האמת בשכר שמירת הברית ולהיפך העונש למי שלא שומר על הברית, וזה שאמר התנא ר' יצחק "יגעת ומצאת תאמין מצאת ולא יגעת אל תאמין", האדם לעמל יולד, ישנה דרך אחת בלבד להגיע אל נקודת האמת והם בדברי התנא האלוקי רשב"י, ללמוד כמה השכר של שומר הברית עצום בשמיים, וכן כמה קשה העוון של פגם הברית לפני הקב"ה. ולגבי העצבות כבר הבנו בהקדמה זו שאין כל קשר ושייכות לעצבות הזו, כי היא בעצמה עבירה וגם תוצאה שנגרמת מפגם הברית.

העצבות תחבולה של היצר הרע

ועוד יש דרך של היצר הרע שמסמא את עינינו רחמ"ל, שאומר לאדם לא כדאי שתדע את מעלת שומר הברית או לא כדאי שתדע על חומרת פגם הברית, שכן אם תדע ותיכשל אזי תיכנס לעצבות ואסור להיות בעצבות אז עדיף שלא תדע! ועוד מביא לעצמו ראיות והוכחות מהתורה הקדושה "הנח להם לישראל מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין", הוי הוי הוי כמה שקר ושכבות שלמות של טומאה וקליפה שוכנות על אותו ראש שחושב כך, וניסמו עיניו מלראות את האמת בעניין העוון הזה רחמ"ל, ועל זה צריך לבכות ועיני עיני יורדה מים. ולכן מי שיזוז מדברי התנאים הקדושים שאמרו כי רק ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת היצר הרע ממנה בודאי, והוא בוחר לעצמו דרך חדשה יהיה לו קשה מאוד להגיע לנקודת האמת, כי זו התרופה היחידה, ולכן מחשבה זו של: אם תדע תהיה בעצבות גם היא מקורה מהיצר הרע.

אדרבה שמעתי ממורי ורבי שיחיה אינו דומה אדם ששומע שיעור תורה אע"פ שנפל בחטא ח"ו, לעומת מי שלא שומע ונופל בחטא, שזה ששמע לכל הפחות יהא לו איזה שהוא הרהורי עבירה וחרטה, והמלאך שנברא מהעבירה שלו יהיה פגום, מה שאין כן זה שחוטא ונופל ללא שום חרטה וצער והרהורי תשובה, שמלאכי חבלה שלמים מחכים לפרוע ממנו על כל פגם היסוד כיוון שלא עשה תשובה, אבל אם יעשה תשובה ימחלו לו על כל עוונתיו, ולכן אין מחשבה זו של: "אתה תהיה בעצבות" נכונה. ולכן קורא יקר אחזק עוד בס"ד את ההקדמה של חומרת הפוגם בברית בעוד חיזוק לנפשך, למה אסור לך להתייאש לעולם, ויהיה מה שיהיה. והואמיוסד על פי הספר "דעת תבונות" לרבינו הרמח"ל הקדוש, לתת לעצמך דעת ותבונה כיצד לחשוב, גם שהנך נמצא בשאול תחתיות, שמכל מקום בורא עולם מחכה לך שתחזור. ואדרבה מי שלא ילך בדרך שכתב הרמח"ל הולך בדרך של אפיקורסות בר מינן, וגורם במחשבתו והתנהגותו בעצבות זו, למיעוט מכבודו של מלכנו, שביכולתו למחול לנו גם בשפלות הרוחניות שלנו.

וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם

בדרכו של עולם כשאדם נפגע מחברו, האדם שנפגע צריך לעבוד על מידותיו חזק בכדי לא לנקום ולא לנטור שנאה כלפי חברו שפגע בו, וכל אחד כפי מדרגתו שהגיע במעלת הענווה והשפלות הנכונה הנובעת מענווה, אז הוא יותר מוותר ומוחל. אבל כל זה שייך יותר לבשר ודם, דהיינו לבני אדם שנמצאים בעולם הזה, ומטבע האדם להתנהג, לחיות, ולחשוב כפי מנהגו של עולם וכמו שכתוב "האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב" ואין לו לאדם אלא מה שעיניו רואות. והאדם צריך להבין ולהשכיל שיש לכל אחד את מקומו ומדרגתו, כמו שכתוב "דע את מקומך", אנחנו בני האדם יצירי כפיו של האלוקים שלנו, שהוא יחיד ומיוחד וברא את כל העולם ומחדש בטובו בכל יום ובכל רגע את כל העולם, והוא האלוק שלנו, אין עוד מלבדו ואפס זולתו, וזה דבר שצריך להיות ברור לכל בר דעת. אלא כשאדם פוגע בחברו חושב אותו אחד שפגע בחבירו, שחברו נוקם ונוטר בליבו ולעולם לא ימחל לי על מה שעשיתי לו. ולפעמים האדם טועה במחשבתו לייחס את הנהגת הקדוש ברוך הוא, שהוא האלוקים שלנו להנהגת בשר ודם, וזו טעות חמורה ביותר שגם כן מונח בה המון אפיקורסות טיפשות וחוסר ידיעה גדולה, ועל זה אומר האלוקים:

כי לא מחשבותי מחשבותיכם

לאלוקים שלנו יש הנהגות אחרות שנשגבות מבינה של בשר ודם, ואת זה האדם צריך ללמוד ולדעת ככלל הראשון באמונה היהודית שלו בבורא עולם, וכל זה בעצם גם מובא בספר "דעת תבונות" סימן לו' לרבינו הרמח"ל הקדוש שכתב שם בזה הלשון: "ואומנם המאמין ביחוד ומבין עינינו, צריך שיאמין שהקב"ה הוא יחיד ומיוחד, שאין לו מונע ומעכב כלל ועיקר בשום פנים, ובשום צד, אלא הוא לבדו מושל בכל, אין צריך לומר שאין רשות נגדו חס ושלום, אלא הוא עצמו בורא הטוב והרע שנאמר: "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה". שאין אחר תחתיו שיהיה לו שליטה בעולם, דהיינו שאין שום שר ולא שום כוח שני, כמו שחשבו עובדי עבודה זרה, ולא עוד אלא שהוא לבדו משגיח על כל בריותיו השגחה פרטית ואין שום דבר נולד בעולמו אלא מרצונו ומידו ולא במקרה ולא בטבע ולא במזל אלא הוא השופט כל הארץ וכל אשר בה וגוזר כל אשר יעשה בעליונים ובתחתונים, עד סוף כל המדרגות שבכל הבריאה כולה.

עוצם יחוד שליטתו

ומעוצם יחוד שליטתו הוא שאין לו שום הכרח וכפיה כלל, וכל סדרי המשפט וכל החוקים אשר חקק כולם תלויים ברצונו, ולא שהוא מוכרח בהם כלל. הנה כשרוצה משעבד רצונו, כביכול למעשי בני אדם וכשהוא רוצה אינו חושש לכל המעשים ומטיב בטובו למי שרוצה, וכמו שאמר למשה רבנו ע"ה כמובא במסכת ברכות דף ז' עמוד א' על הפסוק: וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם. ואומרים חז"ל הקדושים אף על פי שאינו הגון אני אחון ויחמול על יהודי\ה הזה, וכן ריחמתי את אשר ארחם. ומסיים הרמח"ל הקדוש בדבריו: הנה אפילו אם לא יהיה זכות בישראל כשיגיע עת המועד והיום של הגאולה, הנה על כל פנים יושיענו ודאי, כי אדון כל הוא ויכול לעשות כן כשהוא רוצה. והנה מדבריו הקדושים למדים אנו את ההבדל המהותי בנינו לבין האלוקים שלנו, אצל בשר ודם שייך לומר שקשה למחול למי שלא הגון, אבל אצל בורא עולם שהוא מחליט לחוס ולרחם, כי הוא יודע את כל מעשיו של האדם בסתר, ויודע מה בליבו של היהודי\ה, האם הוא עשה זאת מתוך רצון להכעיס ח"ו או לתאוותו שנבעה מחסרון הידיעה כמה העוון הזה חמור כנ"ל, שזו בעצם הסיבה האמיתית ברוב בני דורנו שנופלים בחטא זה, או שפשוט מחמת שיצרו אנס אותו לכן נכשל, ועל זה נאמר בוחן ליבות וחוקר כליות.

מה לעשות בשעת נפילה ויצר הרע?

וממילא מכאן נלמד דרך והבחנה ברגע של נפילה בפגם הברית, שכאשר האדם היהודי נופל ומשחית זרע לבטלה להנאתו, מחמת חולשת השכל לתאווה הגופנית, ולאחר כמה רגעים אדם זה מרגיש צער בליבו והרגשה של נקיפות מצפון מחמת האהבה שבליבו שבוערת להקב"ה, וברגע זה יכול היצר הרע לבוא ולומר לו ראה כמה חמור הדבר שעשית. ויתחיל היהודי להרהר בליבו מה הטעם כעת בעשיית מצוות ומעשים טובים אם נאמר עלי כל אלו הדברים? הלא האלוקים לא יוותר ולא ימחל לי? על זה הקדמנו קורא יקר, כי המשפט הוא לאלוקים, והוא יודע אם האדם חטא מתוך רצון או מתוך אונס, וכשהוא יראה שאתה תעשה תשובה אמיתית על הפגם הברית, יתקיים בך מאמר חז"ל הקדושים שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא עומדים. ומנין המחשבה המוטעית הזו לבוא ולומר שהוא לא ימחל לך? הלא אם תעשה תשובה ותפסיק לחטוא בזה ותישא אישה ותקיים מצות פריה ורביה כהלכתה וכן עונתה לא יגרע ותישמר מן החטא ותעשה תיקון לעוון פגם הברית הן בבכיה והן בתשובה, והן בזיכוי הרבים של הפצת קונטרס זה ושאר הספרים של הארגון. אז במידה שאדם מודד בה מודדין לו, וימחל לך האלוקים ברגע שיראה שעשית תשובה אמיתית וגם כי אשב בחושך ה' אור לי.

וזה עניינים של האלוקים בעניין של כל הדור האחרון שנופלים רובא דרובא לעוונות וחטאים קשים, "ובמופלא ממך אל תדרוש", ואל תכניס ראשך בין הרים גבוהים לומר בליבך: הלא כל מה שקראתי על חומרת פגם הברית זה ממש מחריד ומנין תהא לי התשובה? כי הנשמות שבדור האחרון יש להם צורך גבוה לתיקון שלהם בניסיונות הקשים דווקא של הפריצות וההפקרות של העוון הנודע וזה מבואר כבר בכתבי האר"י הקדוש בשער הגלגולים הקדמה ג'.

אבל מה שכעת הבנת שאם לא תקרא על חומרת איסור פגם הברית שמחמת כן תכנס לעצבות ומרה שחורה ותחשוב כי אין לך תקווה היא בעצמה מחשבת אפיקורסות ולא נכונה. שכן בעצם ע"י מחשבה זו הנך ממעט כביכול ח"ו מכוחו של הקב"ה, והנך משווה את הנהגותיו של האלוקים לבשר ודם, שכביכול גם האלוקים לא יכול למחול, ללמדנו שחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו הגון, וכן כשרוצה אין חוקים ואין משפטים, ועל זה למדנו בגמרא מסכת עבודה זרה שרבי אומר יש קונה עולמו בשעה אחת.

מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים לא עומדים

וכך כתב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק שביעי הלכה ד': ואל ידמה בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם מהטעם של החטא ופירש ממנו וכבש יצרו, אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו.

כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהבעלי תשובה כובשים יצרם יותר מהצדיקים. וכל זה בא ללמדנו בינה דעה והשכל שלעולם אי אפשר לעצור את עבודת ה' שלנו ויש לנו רק לעמוד ולהילחם נגד היצר הרע וחיילותיו, וכל זה בס"ד ובתפילה.